צפיתי בנטפליקס בסרט הדוקומנטרי על ביל ראסל, ביל ראסל למי שלא יודע היה מגדולי הכדורסלנים בליגת הכדורסל בארה”ב ושחקנה המעוטר של בוסטון סלטיקס בשלהי שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת.
יואב גלנט (שמעולם לא ראיתי אותו שלא בטלוויזיה) היה מפקד שייטת 13, אלוף פיקוד והיום שר הביטחון, אין לי גרם של ספק שהאיש היה קצין מצטיין ובעל אומץ לב רב.
שני האנשים שעליהם אני כותב היו מצטיינים בתחומם, והשפיעו על הסובבים אותם אולם מכאן הפער בין השניים הוא פשוט ענק, אינני מתכוון לכך שאחד אמריקאי והשני ישראלי, גם לא שאחד לבן והשני שחור, גם לא שביל ראסל כבר לא אתנו ואני מאחל ליואב גלנט יבל”א בריאות טובה ואורך ימים, אני מתכון למה שעשו עם מעמדם כשחקן על וכקצין מבריק ב”חיים האחרים” שלהם כאזרחים למען המדינה שלהם, למען החברה שלהם, האם היה להם “אומץ לב אזרחי?”,.
ביל ראסל לא היסס להילחם בגזענות שהייתה אז נגד השחורים, לא היסס להביע את דעתו ולהשתתף בהפגנות למען שוויון זכויות לשחורים, ורק להבין באותה תקופה יושבי היציעים בבוסטון סלטיקס היו לבנים כמעט כולם.
יואב גלנט כח”כ , שר, שותק, אין לו דעה , עיכבו את התקציב – דממה, ראש משלה משתלח במערכת המשפט בפתיחת משפטו עם דוכן וסימלה של מדינת ישראל עליו, יואב גלנט איתו, מערבבים את משרד בטחון בשר ובעוד שר, כל אחד מקבל טריטוריה והאיש המופקד על ביטחוננו סותם את פיו, אולי זה טוב, אולי לא אבל איך אומרים בעגה הצהלית ? דממת אלחוט. היום שביל ראסל לא אתנו מה זוכרים לו ? בנשימה אחת שהיה כדורסלן ענק ואזרח ענק, מי יזכרו מיואב גלנט? לא קשה לנחש, ממנהיגים או כאלה שמתיימרים להיות מנהיגים נדרשות תכונות אופי מסוימות, גם גדעון התנכי לא בחר את אלה המתכופפים.
ע"י avineshama February 21 2023