החולצה והצעיף

קיץ של שנת 1958 בתל אביב היה קיץ חם, במחשבה שנייה כמו כל הקייצים שהיו לפניו ויבואו אחריו.

האזרחים היו עניים אבל בהחלט שמחים בחלקם, פערים בין עשירים לעניים בוודאי היו אבל לא מנקרי עיניים כפי שאנו מכירים היום.

בדרום ת”א שכנה שכונת שבזי, נווה – צדק כפי שאנו מכירים אותה היום, אנשים קשי יום, ותיקים ועולים זה מקרוב באו, ספרדים אשכנזים, דתיים וחילניים חיו בהרמוניה וללא מתחים, בקצה השכונה בתים הרוסים וכאלה שמעטים ליפול מזכרת מקרבות מלחמת השחרור שהיו כאן לפני כעשור, מסגד חסן-בק הנטוש משקיף על  השכונה ולותיקים הזוכרים את הצלף הערבי ששצלף ממרומי הצריח על ת”א הוא מעורר צמרמורת קלה בחוט השגרה.

לילדים של אז “קבוצת ה – FACEBOOK ” הייתה השכונה, חזרו מבית ספר, שעורים עד ארבע ולשכונה לחברים, תופסת, מחבואים, טיירות, גוגויים , קלאס אלה העסיקו את בני התשחורת, אבל המשחק העליון היה כדורגל, סטנגה, עמודים, שערים קטנים היו הזירה, כדור סמרטוטים היה שווה יותר מכדורגל תקני של היום, הילדים שיחקו יחפים, בנעלי (ספק) התעמלות או בנעליים רגילות,חולצות? כל אחד עם מה שהביא מהבית וזה תמיד היה מעט וסוג ב’ במקרה הטוב.

נקודות ההשקה בין השכונות , בין הילדים היו מעטות, המרחקים היו גדולים מדי, אבל בקיץ שנת 1958 נוצר מפגש בין ילדי שכונת נווה צדק לבין ילדי שכונת אחד העם רוטשילד ובמפגש נוצרה ה”הזמנה” , אל תתנו למילה הזמנה לתעתע בכם, לא מדובר על הזמנה חברית למפגש על סטיק ובירה, ההזמנה היא הזמנה לדו-קרב בו הצפונים  מאתגרים את בני השכונה בדו קרב אולוימטיבי, דו קרב על מגש הכדורגל.

התנאים נקבעו, המגרש, המועד, כמה שחקנים לכל קבוצה.

יום המשחק הגיע, נבחרת נווה צדק הגיעה במיטב מחלצותיה, קוקטיל של חולצות, קוקטיל של צבעים דהויים, קרועים, בלויים אבל זה מה שיש, אבל הניגוד היה נורא, הקבוצה השנייה באה בתלבושת אחידה, בפסים השחורים לבנים של יובנטוס, נעלי כדורגל מדוגמות בקיצור קבוצה שופרא דשופרא, ילדי נווה צדק הבינו מיד, ששגו בבחירת היריב, הם נלכדו בלוע הארי, טוב הם לא יצאו מהמשחק, החוכמה תהיה לצמצם נזקים.

אבל דוד וגולית זה לא רק בתנ”ך, לפעמים הקרב חסר הסיכוי הופך לנצחון הירואי גם במגרש כדורגל שהוא בעצם מגרש חולי, אבנים שמיצגות את קורות השער ואכן נווה צדק נצחו 3 : 2.

עשרות שנים חלפו מאז, תוצאת המשחק נשארה בזכרון וגם הלקחים, תבינו גם אתם את השריטה שמלווה מאז את אחד השחקנים והיא השמחה ב- “חולצה של שחקנים” וצעיף שהוא בבחינת בונוס.