הגשר על הנהר קוואי של השמאל הקיצוני

אני חושב ש”הדגל” של שוברים שתיקה הוא דגל ראוי, גם אני רוצה ש”יהי מחננו טהור”.

לפני כששים שנה יצא סרט חדש לבתי הקולנוע “הגשר על הנהר קוואי ” שמו, היה  זה היה סרט מצוין שעד היום נמצא ברשימות של הסרטים הטובים ביותר, למרות שהיה זה סרט מלחמתי הסרט עסק למעשה באנשים, באופי לאומי של הגיבורים, ובאובססיה שגורמת לאנשים לראות מטר מקצה חוטמם אבל מאבדים את התמונה הגדולה, המציאות האמיתית.

עלילת הסרט מתרחשת במלחמת העולם השניה בתאילנד, למחנה שבויים שהוא בעצם מחנה עבודה בכפייה לבניית גשר על הנהר קוואי החשוב ליפנים להמשך המלחמה מגיעים כאלפיים שבויים בריטים, מזי רעב, עם בגדים קרועים , ובראשם קולנל ניקולסון, עיקר מחשבתו לשמור על שלמותם, כבודם ושמירת צלם האדם  של חייליו, במסגרת מחשבה זו הוא נרתם ורותם את חייליו וקציניו לבניית הגשר שבעצם משרת את האויב, מתוך כוונה להראות ליפנים הנחותים (לדעתו) כיצד בונים את הגשר נכון, הוא יוזם שיפורים ולאט לאט הופך לאדם שהגשר הוא בבת עינו, משמגיעים כוחות קומנדו בריטים לפוצץ את הגשר הוא אפילו נלחם נגדם במטרה לשמור על הגשר , בסופו של ענין הוא נפצע אנושות ואז “מתעורר” ושואל את עצמו “מה עשיתי” ובשנייה האחרונה של חייו נופל על הנפץ ומפוצץ את הגשר.

הרעיון האצילי ומנהיגותי שלו לשמור על כבוד חייליו, להוכיח ליפנים את העליונות הבריטית סטה מהדרך והפך לאובססיה לדבר אחד, בניית הגשר עבור האויב הפכה לדבר הראוי מבלי לחשוב מה יתרום הגשר למכונת המלחמה היפנית האכזרית ומבלי שיחשוב מי אויב מי ידיד, רק בשניות האחרונות של חייו הוא “לופת את ראשו” ומתעשת, מתעשת כמעט מאוחר מדי.

“שוברים שתיקה” נמצאת בעמדה של קולנל ניקולסון, היא כל כך ממוקדת ברעיון לשמור את צה”ל נקי ולא רואה מה קורה עשרים ס”מ מסביב , את גרם המעשה הטוב שהיא עושה היא מפסידה בתמורה לטון של שטויות, שלא כמו קולנל ניקולסון אני מקווה שהיא תתאושש הרבה יותר מוקדם.

המוטו היום של שוברים שתיקה צריך להיות “הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות” ובנוסף “טול קורה מבין עיניך”.

עוז לתמורה טרם פורענות.