ברני סאנדרס למי שלא יודע הוא אחד משני המובילם בפרימריס של המפלגה הדמוקרטית למשרת נשיא ארה”ב , (השנייה – הילרי קלנטון) , ברני סאנדרס אינו מועמד המתאים ל”תבנית” של מועמד, הוא יהודי, אפילו היה מתנדב בקיבוץ שאיננו מוכן לומר את שמו (יש הסוברים שער העמקים אולם אין לכך אישור), הוא “זקן” (בן 75) והכי גרוע “סוציאליסט” שבמושגים ישראלים מקביל ל”סמולן” שנאמר בנימת בוז.
בניגוד לרוח האמירקאית המקדשת את היחיד, ההצלחה, והשאר שישברו את הראש שלהם, ברני (סליחה על הפאמילריות) מאמין בערבות הדדית, לסייע לחלשים .
בהתנהלותו במסע הבחירות הוא מקפיד על התנהלות צנועה, הוא טס במסע הבחירות שלו בטיסות מסחריות רגילות ובמחלקת תירים, איננו מוכן לקבל תרומות גדולות מבעלי ממון אלא מבקש מהרבה תורמים תרומה קטנה, איננו רוצה להיות ממומן ע”י בעלי הון ולהיות חייב להם.
וה”תמורה” הפוליטית לא מאחרת להגיע, ממועמד זניח , קוריוז שאיננו יכול לאיים על הנבחרת הוודאית הילרי קלינטון הוא הפך להיות מועמד רציני, נתמך באהבה רבה ע”י הדור הצעיר בארה”ב , בהיותו אנטיתזה לקפיטליזים החזירי, ביכולת שלו להקשיב לאוכלוסיה החלשה יותר שאיש אינו סופר אותם הפך ברני סנדרס לדמות משפיעה, וחשוב יותר לבעל חזון משפיע.
אינני מתיימר לשנייה להיות מבין בארה”ב, בתרבותה הפוליטית, גם לי קשה להאמין שברני סאנדרס ייבחר לנשיאות ארה”ב אבל הזרע נבט, מתי יגדל להיות עץ אלון? אינני יודע.
בישראל מתפרסמים מדדי OECD בתחומים שונים, דבר שרואים מיד – אנחנו שבעי רצון, דבר שני לא בדיוק ברור למה.
מדד של שביעות רצון הוא מדד שקשה למדוד , כמו חם לי או קר לי, אבל מדד שאומר 18 מעלות צלזיוס הוא מדד עם תשובה מוחלטת.מדד ה”מחשב לכל ילד” הוא אחד הנמוכים במדינות ה – OECD ,
מדד מחיר דירה בישראל ביחס לשכר דירה עלה משנת 2008 ב – 65% שיעור שאין לו אח ורע, במדד ההוצאה ציבורית על תלמיד התוצאה מעליבה, ישראלים עובדים בממוצע הכי הרבה שעות עבודה (היפנים כבר בטח מרגישים מאוימים).
יש הרבה מדדים טובים בטבלת ה – OECD , שיעור אחוז המועסקים העולה, אם כי השכר החציוני הוא מהנמוכים (חציון בניגוד לממוצע מלמד שרוב המשכורות כאן נמוכות), בנקאות בניגוד לתחושותינו אינה הכי יקרה.
מה המסקנה של דו”ח מדדי ה – OECD ? שגורלינו בידינו, השיפור נמצא בידי האזרחים ובבחירות של ההנהגה.
תסלחו לי על מחשובתיי הסופר אישיות, אנו נמצאים בתקופת “עגל הזהב”, איך אני יודע? פשוט הייתי שם, רקדתי לעגל הזהב , רקדתי ונכוויתי, לא אינני מתכוון לעגל הזהב התנ”כי, אלא לתקופה שבין 1967 לשנת 1973, בין ששת הימים ליום כיפור, לימים של “מאיגרא רמה לבירא עמיקתא” והיום (סליחה על הפסימיזים הכל לתחושתי) עגל זהב שולט בנו, כולנו סוגדים לו , הוא יפה, הוא מרהיב, כמו עגל הזהב הוא לא מסוגל לבצע דבר, והגרוע שאיננו יודעים לאן החידלון הזה יוביל אותנו וכמו לפני 1973 איננו שואלים כלום את המנהיגים, לא דורשים מהם דין וחשבון והכי חשוב מבטלים עצמנו מלפניהם.
ברני סנדרס מלמד אותנו משהו, האם נקשיב לו?, האם מנהיג נבחן לפי מבחן “עובר המסך” ?,הרהיטות שבנאומיו?, האם מנהיג נבחן בחזירות שלו בכספי משלמי המיסים? האם המנהיג רואה את האיש הקטן או הכסף הגדול ? (נהגי המוניות רובם ליכודניקים יצטרכו להשיב), מתי המנהיג נלחם “עם סכין בין השיניים” להורדת מחירי הדיור באותה מחויבות שהוא נלחם על מתווה הגז? ,
אחד הנשיאים הגדולים בתולדות ארה”ב היה הארי ס. טרומן, שנאמר עליו שיש לו חזות של בעל מכולת ממיזורי, אבל הצנוע הזה הטיל פצצות אטום על יפן ולא היסס לפטר את גנרל מק-ארתור שהיה גבור מלחמה וערער על סמכותו של הנשיא במלחמת קוריאה.
איך אומרים באנגלית “לא כל הנוצץ זהב הוא” ? , גורלינו בידינו.
ע"י avineshama February 6 2016