יום הזיכרון לשואה ולגבורה – תשפ”ב

בימים אלה אנו מציינים את השבוע שכולו מעבר משואה לגבורה, שבוע שמתחיל ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ומסתיים ביום הזיכרון לחללי צה”ל והמעבר המהיר לחגיגות עצמאותה של מדינת ישראל, במידה מסוימת גם אני מסמל את המעבר משואה לגבורה, רגלי נטועות במשפחה שרובה ככולה הושמדה בידי הגרמנים הנאצים והענפים שיצאו ממני שירתו בצה”ל , הצבא היהודי, צבא ההגנה לישראל.

אני בן לדור שנולד עצמאי במדינה עצמאית, לא הבנתי(שלא לומר בזתי) לדור ניצולי השואה, לא הבנתי כיצד הלכו כצאן לטבח למשרפות,לא הבנתי כנער צעיר בתל אביב את אלה שאספו לחם , שמרו אותו עבש כי לא ידעו מה יהיה מחר.

לגבי את המעבר משואה לגבורה מסמל מטס של שלושת מטוסי חיל האוויר מעל אושוויץ’ גיא ההריגה תעשייתי, מתוכנן, שיטתי , ציני (זוכרים את תזמורת קבלת הפנים?) של מאות מאות אלפי יהודים, (גם דוד שלי שמחה חילקו ז”ל “עבר” שם ושרד), הסמליות של מטוסי קרב עם מגן דוד בשמי אושוויץ’  עבורי היא דבר אדיר, אני עד היום מצטמרר כשאני ליד התמונה, גם יש הרבה סמליות ברקע של המטס כפי שמספר אליעזר שקדי שהיה מפקד חיל האוויר (בזמן המטס היה הסגן) בספרו “למה מי זה מייקל ?” הפולנים לא אישרו מטס בגובה נמוך מעל אושוויץ’ דבר שהיה פוגע באפקט ושקדי הנחה את מוביל המטס אמיר אשל (גם הוא היה לימים מפקד חיל האוויר) , “תטוס נמוך ואם לפולנים יש בעיה שיפנו לי” וכך היה (והפולנים לא פנו).

היום אנחנו עצמאים , חזקים, מפולגים , הלוואי שנדע לצאת מכך , עדיין “עומדים עלינו לכלותנו”.

חג שמח למדינת ישראל, אני גאה להיות  ישראלי.