לפני מספר דקות נודע לי שתני כהן מינץ נפטר, הרגשתי שכאילו חטפתי “שלשה על הראש”.
“היה לי קשר” עם תני בשני מישורים, אחד מהיותו שחקן מכבי ת”א בכדורסל ואני אוהד מכבי ידוע, השני מהיותו מהנדס, אל”מ בצה”ל וגם שותף לזכייה בפרס בטחון ישראל על פיתוח מכמ”ת (מרגמה כבדה מתנייעת) 160 מ”מ ואני הייתי קצין בגדוד מכמ”ת.
אני זוכר היטב את תני משחק במגרש האגדי של מכבי ליד קולנוע אוריון בת”א, אני זוכר את גובהו הרב (204 ס”מ, היום לא היה בולט מן הסתם) , אני זוכר מצוין את ההטעיה שלו מתחת לסל, הוק-שוט והכדור בפנים.
ראשית המסורת המפוארת של מכבי באירופה החלה עם תני וחבריו, רלף (קליין) , שבי (שבתאי בן בסט) , דויד פריש (היום יכול להיות מצב ששחקן מכבי יפצע כמוהו במלחמה?) ועוד שמות אגדיים.
אבל השנים חולפות והכל משתנה, אני שבזמנו הייתי נלחם בפטקה (גם הוא אגדה במכבי) על זכותי לטפס על עמודי חשמל והכל בכדי לצפות בתני וחבריו, לא זוכר מתי טיפסתי לאחרונה על עמוד חשמל, המגרש הפך לחנייה, המכמ”ת גם “השתחרר” מצה”ל והיום תני עבר לשחק במגרשי החלומות עם הטובים ביותר אי שם מעבר לרקיע השביעי.
דמעה קטנה מבצבצת לי בקצה העין, עוד גיבור ילדות שלי פרש.
ע"י avineshama October 11 2014