חור ושמו חושניה

קשה להאמין חור ושמו חושניה צרוב במוחי כבר כמעט יובל שנים.

לא אתפלא אם תושביו של הכפר הנטוש שכחו את קיומו ואני שהייתי שם “תושב חולף”, שעה פה , שעתיים שם לפני שנים רבות  זוכר היטב את המקום.

חושניה היא כפר ערבי קטן נטוש והרוס ברמת הגולן, לא יודע אם הוא ננטש במלחמת ששת הימים או קודם לכן, הבתים או יש לומר החורבות בנויים מסלעי רמת הגולן, ההרס והעזובה שולטים שם, קוצים ודרדרים פורחים שם, לא מקום מעורר געגוע.

מלחמת יום כיפור זה עתה הסתיימה, השקט חזר לרמת הגולן, חזרה דרוכה לשגרה הגיעה, הרשינו לעצמנו לישון בלילה, לצחוק ביום ולהתאושש, להירגע  ואז זה הגיע, הגיע מהמודיעין, ידיעה שבשעה 14:00 הסורים יפתחו מחדש במלחמה, אל תקלו בעיתוי השעה, גם המלחמה שזה עתה הסתיימה החלה בשעה 14:00, הטנקים נכנסו לעמדות ירי, החפ”ק שלנו נע לחושניה, רוח נשבה, היה קר, ספק ממזג האויר ספק מהמתח, הרמנו את כובע הדובון על הראש וכמו במשחק כדורגל מרתק, התבוננו  במחוגי השעון הנעים לאיטם (מחוגים, למי היה שעון דיגיטלי?) , השעון זז ואיך אמרו הגשש ? “ניתן לחתוך את המתח בסכין”, ), המחוגים נעמדו, המחוג הקטן על שעה 2, המחוג הגדול על שעה 12 כלומר אנחנו בשעה 14:00, הסתכלתי אל מעל צמרות העצים ושאלתי את עצמי אם אני רואה פגזים בגובה, לא,הרוח נשבה  בין חורבות חושניה, הציפורים צייצו ואני עין אחת על השעון, עין אחת מביט על השטח, פגזים לא עפו, מקלעים לא שרקו, טנקים לא דהרו, רק רחשי הטבע.

לאט לאט חזרה הנשימה , הנשימה הסדורה, המלחמה לא פרצה, ניתן לחזור לשגרה, עזבנו את חושניה למעמדה אחרת,חושניה נשארה בחורבנה,לא צולקה בצלקת נוספת ואני , אני הקטן נושא עמי מאז את חושניה.

היום עברתי בחושניה, כלום לא השתנה בכפר הנטוש וגם בזכרוני דבר לא השתנה, חושניה נשארה חור בשטח ואצלי נשארה כצלקת בראש.