מעשה בשלושה חצאים, סיפור לראש השנה

שוחים להם שמחים וטובי לב שני דגי סלמון באוקינוס השקט במים הטריטוריאלים של ארה”ב פשוט תפסו אמריקה, שוחים ולא מודעים שצונאמי עומד לשטוף אותם, צונאמי לא מעשה ידי הטבע אלא מידי אדם.

דגי הסלמון אינם פראיירים יש להם מודיעין טוב ויודעים שהאויב הגדול והנורא העומד עליהם לכלותם הוא דב הגריזלי המחכה להם בדרכם להשריץ דור חדש של סלמונים, מודעים לאויב הנורא אבל אינם מודעים לנורא האולטימטיבי – המזרח התיכון, נכון הסלמון שמעו משהו על ישראלים יורים, על עזתים יורים, שמעו משהו על “צוק איתן” אבל לא שמעו על “שוק איתן” , ראש השנה בדרך ומישהו עומד לשלם על כך בראשו והמישהו הזה הם דגי הסלמון.

 אם הסלמונים היו יודעים שעל ראשם הכרות (מזכיר ארגונים אחרים במזה”ת ) נברך “שנהיה לראש ולא לזנב” אולי היו מבקשים מאלוהי הסלמון שהישראלים היו מברכים על עץ ברוש “שנגדל זקופים” (ולא דיברתי על זקיפות מתחום האורולוגיה), או מברכים על עץ לימון “שיתווסף לנו המון” או הכי ישראלי שיש מברכים על עץ צפצפה “שנצפצף על כל העולם”, אבל אלוהי הסלמון לא שעו לתפילה והסלמונים האומללים מצאו עצמם בדרך לישראל ומכיוון שאינם יהודים אלא רק משרתי מנהגים יהודים לא זכו לתעדת עולה.

 ובארץ – שוק, האחד מוכר סלמון בחמישים שקלים אבל אם תקנה פחית דבש, השני מוכר סלמון בארבעים שקלים אבל רק לחברי מועדון, אצל השלישי הסלמון תמיד נגמר אבל מחר יהיה משלוח חדש.

 ואז מגיע רב האויב  של הסלמון האומלל ואולי צריך לומר בלשון נקבה מגיעה רב”ט  אויבת הסלמון – אשתי, קום היא זועקת לעברי , צריך להכין אוכל לילדים, הולכים לסופר לקנות שלושה חצאים של סלמון.

 וכך ברשת שאשתי פרשה פרפרו מצד אחד דגי הסלמון ומצד שני אני והכי גרוע – אני לא סובל דגים.

שנה טובה ושנהיה לראש ולא לזנב.

 נ.ב. את מי שאשתי מחפשת לא חשוב היכן יהיה – ימצא עצמו אצלה במחבת עם שמן רותח.