תמיד תהיה לנו פריז ?.

את המשפט האלמותי שבכותרת אמר בסרט קזבלנקה המפרי בוגרט לאינגריד ברגמן, אני הוספתי את סימן השאלה.

הייתי בפריז פעם אחת לשבוע אחד וזה היה מזמן לפני 22 שנים, התבשמתי מהאוירה המיוחדת של העיר, מהקלסיות שלה , מהשפה הצרפתית המתנגנת (וכל הצרפתית שלי מסתכמת ב –  או-לה-לה), מהאופנה, מציירי הרחוב, מלהקות הקצב המנגנות ברחוב, והכי חשוב מהקסם שבאויר של פריז.

אכן פריז מקום להתגעגע אליו.

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה פקד היטלר ימ”ש להבעיר את פריז, גנרל דיטריך פון קולטיץ המושל הגרמני של העיר סירב לבצע את  הפקודה  וידועה שאלתו של היטלר “האם פריז בוערת?”.בזכות “צדיק” כמו פון קולטיץ פגשתי אני את פריז הקלסית שלא הפכה לאודים עשנים.

שנים רבות אני מתגעגע לפריז, שנים רבות אני יודע שהסיכוי שאגיע לשם קלוש, אבל זכרתי את המפרי בוגרט, ידעתי שתמיד תהיה לי פריז, תמתין לי עד שאגיע אם אגיע.

משהחלה נדידת העמים המוסלמים ידעתי שזו רק שאלה של זמן עד שהטרור האיסלמי יעשה עפר ואפר מהבטחתו של המפרי בוגרט ולפני כשבוע קיבלה פריז אנסמבל של טרור, את כל הרפרטואר – ירי, מתאבדים, פצצות וצמא בלתי נדלה למחוק את כל היפה בפריז, אנשים, תרבות וזו רק ההתחלה.

מה ילד יום ? מי יודע, הצרפתים שלא בדיוק יודעים להילחם גורמים לי לדאגה, האם תמיד תהיה לי פריז?.