קופידון ירה בי חץ? – קופידון דפק בי טיללללל

אינני עול ימים ולא מצפה לסערות בחיי הרגשיים אבל האמירה ” NEVER SAY NEVER ” הוכחה כאמיתית גם אצלי.

את מ. (מחמת צנעת הפרט לא אפרסם את שמה המלא) פגשתי לראשונה לפני מעט יותר מחצי שנה למשך שבוע ימים, אני חייב להודות שאז לא קרה בינינו כלום, היא התרכזה בעצמה, אכלה טוב , ישנה טוב, “הלכה” לשרותים מתי שבא לה, ובקיצור הסתלבטה על עצמה.

לפני כשבועיים ארחה אותי מ. בביתה, ולמרות שארחה אותי אצלה אזי בפגישה הראשונה הייתה חמוצת פנים ובסנוביות התעלמה ממני

אבל לאחר שעות – שינוי, מהפך, החיוכים הופיעו, הטריקים והשטיקים שכל אשה יודעת לעשות קרו גם אצלה , הקרח שהיה בינינו הפך במקרה הטוב לברד (טוב לימי החמסין) , כיף גדול היה להיות יום ועוד יום איתה תחת אותה קורת גג, שעות בילינו במשותף, טיילנו לשופינג, טיילנו למוזיאונים, טיילנו סתם ברחובות הכרך.

ליבי התרונן ומרוב אושר פצחתי בשיר ורון ואני יש לי במקרה הטוב קול של צפרדע חולה.

הרפארטואר שלי היה רחב “עשר אצבעטת לי יש” , “ידיים למעלה על הראש”  והכל מלווה בהעמדה ראויה, בקיצור היא הוציאה ממני את כל הטוב שבי.

מאחר והאהבה פרחה בינינו עברנו במהירות ל – “יחסינו לאן?” שאלה רלבנטית בהתחשב במרחק שאנו גרים איש מרעותו.

אני לא רציתי לוותר על החיים שלי כאן בישראל, והיא הסבירה לי שבשלב זה של חייה לא תוכל להגיע ארצה.

נפרדנו, דמעות בצבצו מעיני, אני בטוח שהאהבה בינינו תשרוד אבל תהיה מלווה ביסורי הגעגועים.

אם תראו אותי בוהה בשמים, חולם בהקיץ אל תכעסו, אני נמצא בשבר נורא, עוד יהיה טוב אני מנחם את עצמי כנחמת שוטים.

העולם קטן חברות התעופה פעילות, אני מקווה שניפגש בקרוב ובינתיים הגעגועים למ. גורמים לי לכאב בחזה.

אכן קופידון לא ירה בי חץ, קופידון דפק בי טיל רב שלבי.


מוקדש באהבה רבה רבה לנכדתי האהובה מיקה בת העשרה חודשים שבימים אלה ביליתי איתה ימים נפלאים אבל בכמות שלעולם לא תהיה מספקת וכמובן לשני האחים הבוגרים שלה השומרים עליה מכל משמר – עידו ויהלי.