על הספר “לילה אחרון בפריז” מאת דב אלפון

הרבה דברים טובים קורים במקרה, כך גם הגעתי לספר של דב אלפון.

על דב אלפון שמעתי, ידעתי שהוא כתב עיתון “הארץ” בפריז (כבר נושא לקנאה אם כי הייתי מעדיף להיות הכתב בחבל פרובנס) , ידעתי שהוא כתב את הספר ואפילו קראתי ביקורת חיובית עליו, כך שראיתי את הספר בתוך ערימת ספרים (תודה לתמר) שלפתי אותו בשמחה, זו הייתה כפי שהסתבר בדיעבד שליפה מאד מוצלחת, אם הייתי שולף באותה הצלחה בימי המערב הפרוע הייתי בוודאי השולף הטוב ביותר במערב.

הספר הוא על ישראל אבל מתנהל בפריז, הוא מוביל אותנו בתוך תככי ההנהגה המדינית, הפיקוד הצבאי העליון, ליחידה מובחרת (מי לא אומר 8200 בחרדת קודש) להיי טקסטים ש”עשו זאת”  , ולבסוף גיבורים אלמוניים, קצין בצה”ל, קצינה צעירה שלא עושה חשבון לאיש, ולמי שמניע את כל העלילה חייל מוכשר במודיעין, משועמם, ומפנים ממה שרואה סביבו  את הציניות,  ויוצא לנצל את כישוריו ואת האמצעים של צה”ל לעשיית  “מכה” שתזעזע גורמים רבי כח בסין ולא רק שם (אני לא רוצה לפגוע במי שמתעתד לקרוא את הספר).

ספר מתח מרתק, חושף את הקורא את מאחרי הקלעים במוקדי הכח הפוליטי, הצבאי, בעלי הממון, וגם ל”פיגורות” צנועות יותר שרק בזכותם אנו מדינה טובה יותר.

ממליץ  על הספר בחום, קראו ותהנו.