אל”מ (מיל.) מאיר פעיל – ז”ל

אחה”צ במכוניתי בנסיעה מקיסריה לביתי (לא, ראש הממשלה לא אירח אותי) הגיע מועד החדשות ובראשן דיווח על פטירתו של מאיר פעיל ז”ל, חשתי צביטה בלב, החסרתי פעימה.

אל”מ מאיר פעיל היה אחד האנשים שהשפיעו ביותר על חיי, הוא עשה זאת ממרומי תפקידו כמפקד בית הספר לקצינים בה”ד 1 ואני הייתי צוער שלו, חניך שלו אחד מני רבים.

ערכים שהטמיע בי אז מלווים אותי עד היום, “דבקות במשימה”, “דיווחי אמת”, “בין צל”ש לטר”ש”, “אל תתנו למנהלה לדרוך לכם על הזנב”.

המב”ס העביר אותי מנטלית  מדרגה  חייל (למרות שכבר סיימתי קורס מכ”ים) לדרגת מפקד, אני אחראי למעשי, אני אחראי לערכים שבמעשי, אני הנותן דוגמא אישית לחיילי, אני אחראי לשני דברים במקביל הקשים לביצוע בו זמנית , ביצוע משימה, שמירת חיי חיילי.

אני זוכר את ההרצאות המרתקות שלו בפני הצוערים, איש לא נמנם, איש לא נרדם, והיינו עייפים, היינו עייפים מאד.

אני זוכר את הספר “אנשי פאנפילוב” המספר את סיפורם של לוחמים בצבא הסובייטי במלחמת העולם השנייה , ספר שלדעתו היה ספר מופת ללוחמי צה”ל וחייב את הצוערים לקרוא בו.

אני זוכר אותו היטב יוצא מרכב ה”לארק” שלו והרגשת מיד שינוי באויר לידך, הייתה לו נוכחות , הייתה לו כריזמה, הייתה לו מנהיגות.

אני זוכר את הבדיחה שלו מתקופת היותו מג”ד 51 בחטיבת גולני, באותם ימים היו עוד שני גדודים בחטיבה, גדוד 12 וגדוד 13, במטרה לייצר גאוות יחידה לחייליו לימד אותם – כמה זה 12 + 13 ? תכפילו את התוצאה פי שתיים ועדיין לא הגעתם ל – 51.

אני גם זוכר את השטיפה שנתן לי באבי אבי, מאד רציתי לעבור לשריון (כל אחד והדפקט שלו) כתבתי מכתב (אינני זוכר למי) לשלטונות וביקשתי העברה, המכתב הגיע למב”ס שקרא לי ונזף בי שאינני יכול לעשות מה שאני רוצה, הצבא כבר השקיע בי במסלול מסוים ולא ניתן כרגע להתחיל הכל מהתחלה, ואחרי הזעם הנורא הסביר לי שאני צריך ל”סובב” את הראש אבל אם תהיה לי בעיה שאחזור אליו, לא חזרתי ולא הצטערתי.

חבל על מפקד נערץ, שלחם את כל מלחמות ישראל בתקופתו וחינך דורות של קצינים.

לא ניתן אלא לומר עליו מה שאמר גנרל דוגלס מק-ארתור “חיילים ותיקים אינם מתים הם רק נמוגים”.

אני מצדיע לך מפקדי אל”מ מאיר (מאירקה) פעיל, יהי זכרך ברוך.