על נמל ת”א שפשט את הרגל (כנמל)

מחשבות על נמל ת”א.

זה לא כל כך נעים לראות גן סגור, זה לא כל כך נעים לראות פסנתרן ללא פסנתר, זה לא כל כך נעים לראות את מכבי ללא אליפות, זה לא כל כך נעים לראות נמל ללא אף סירה (או . קיי . הייתה אחת שעסקה בתחזוקת המעגן).

היום לאחר הרבה הרבה שנים הגעתי לנמל ת”א, ללא ספק מקום אטרקטיבי, חו”ל בתל אביב, מסעדות ובתי קפה, שטחי מסחר, נקי ומסודר, תאוה לעיניים אבל אני הקטן משחית מסיבות ידוע מחשבותיי נדדו שנים לאחור , אני יודע  מה היה המנוף להקמת הנמל בעקבות ה”מרד הערבי הגדול” ערב מלחמת העולם  השנייה מאורע היסטורי בחיי הישוב היהודי הקטן, שירים נכתבו על הנמל (אחד מהם מצ”ב) והתקדמתי בזמן לאמצע שנות החמישים של המאה הקודמת, כילד קרוב משפחה שלי לקח אותי במשאית של חברת “שלב” (הייתה פעם חברה שכזו) להעמיס סחורה מנמל ת”א, זו הייתה חוויה בלתי נשכחת גם ממרחק של עשרות שנים, הפעילות הרבה בנמל, כניסה ויציאה של סירות מנוע הגוררות איתן דוברות אל האוניות, המנופים המעלים ומורידים מטען, משאיות נכנסות ויוצאות, מקום חי ותוסס, ועד היום  צרובה במוחי הפעילות התוססת הזו, אבל בחיים כמו בחיים דברים משתנים, נמל כמו נמל ת”א לא יכול לתפקד כנמל רציני ועם השנים נסגר והיום הפך לאיזור של תרבות פנאי ומסחר, לי הקטן שלא ביקר בנמל שנים הרבה המעבר מנמל מעגן  שהוא נוף כחול לפעילות שאיננה פעילות ימית המעבר הזה חריף מדי, מה רע בכמה מפרשים במעגן? ויתכן שאני התמים שמתגעגע לעגבניה של פעם במקום העגבניה המהונדסת של היום  מתגעגע לנמל של אז  שהונדס למעגן  של היום ?, בינינו – אף אחד לא שואל אותי.