סדר את המיטה ותשיר בשטח אש 9

“סדר את המיטה” ממליץ קצין בכיר בצי האמריקאי בסרטון שהפך מזמן לויראלי ולמי שטרם צפה – מומלץ ואפילו יש תרגום לעברית.

הרבה לקחים יש בהרצאה ממי ששירת ב – “אריות הים” של הצי (ובתרגום ל”ישראלית”  בוגר שייטת 13) , מצאתי עצמי מחובר לדברים שהוא אומר אבל קטע אחד עשה לי מסע בזמן יובל שנים לאחור, 

המרצה מדבר על סדרה בו בוססו בבוץ לילה שלם, קפואים מקור, והלילה עובר לאיטו, עד שאחד החיילים בתוך הבוץ והמדמנה החל לשיר, וזה היה הרגע שבו נקודת השבירה של החיילים נדחקה לקרן זוית.

הייתי צוער  התאמנו בשטח אש 9, מעטים זוכרים ששטח האש היה שטח שנוי במחלוקת עם הכפרים הערביים באזור, האזור שבשטחו נבנתה בהמשך העיר “כרמיאל”,  התאמנו באזור בכדי לקבוע מחדש את ריבונותה של המדינה וגם לקבל את הניסיון לנווט בשטחים עם אוכלוסיה הערבית  עם ה”אטמוספירה” שמסביב, עד היום אני זוכר את נביחות הכלבים שנשמעו מרחוק , את האדמה התחוחה, את ההבדל של החושך בו הייתי לבין התאורה של הכפר הקרוב רחוק.

באחד הלילות המחלקה שלי פישלה במשהו לא זוכר במה  ,חזרנו מלילה שלם של אימון,    ובשעות של איילת השחר שהלילה עוד שולט אבל ממזרח כבר רואים את ההתבהרות של יום חדש חטפנו עונש ללכת בשלשות עד שנסכים לצעוק שאנחנו ביזיונרים, התמרדנו, לא הסכמנו והזהירו אותנו שנמשיך לצעוד בשלשות עד שנכנע, שתקנו, היינו עייפים רצינו לישון, השמש כבר עלתה ולישון באוהל סיירים שהטמפרטורות עולות זה תענוג קטן, קטן מאד, וכך הלכנו שיכורים מעייפות בשמאל ימין משום מקום לשום מקום ואז אחד הצוערים החל לשיר, הצטרפנו אליו, השירה זקפה את קומתנו, צחקנו, התחלנו להנות מהטרטור, אפילו התגרינו במדריכים “אולי תרצו שנרוץ ?”, נחשו מי שנשבר ראשון.

אכן יש משותף בין חייל אמריקאי לחייל ישראלי