מצופה

“אפשר להוציא את הילד מהשכונה, אי אפשר להוציא את השכונה מהילד”, איזה משפט גאוני.

אכלתי במסעדות פאר, אכלתי במסעדות שכונתיות, אכלתי במסעדה איטלקית, אכלתי במסעדה תימנית, אכלתי במסעדת דגי ים, אכלתי במסעדות בשריות, אכלתי בישראל ואכלתי גם באירופה (ובספרד כמובן), נהניתי ולא נהניתי, הכל צפוי.

היום נתקלתי בחבילת מצופים – אורו עיניי, נזכרתי בעלומיי, בשקם הצבאי , כן “באוטו עם הבפלה”, בסדרות הארוכות, במישורים החוליים, במישורים הבוציים, בקור העז ובחמסין היוקד ותמיד תמיד ציפתה לי המצופה, איזה תענוג, מי אכל את האוכל הצבאי עם אבק וגריז ? לשם מה זה טוב וכמו בסרט קזבלנקה ידעתי “תמיד תהיה לנו מצופה”.

התבגרתי , נולדו ילדיי, פעם בשנה חודש מילואים ואז ביום האחרון רוקנתי את השקם, הבאתי לילדיי ממיטב התופינים אבל הלהיט היה – המצופה, דור לדור יביע אומר – גם במצופים.

תמיד אמרו אין כמו טעמים של פעם, כמה שזה נכון.

תודה למתן על  צילום האוצר הבלום.