מחשבות בבוקר – משפת ימה של הרצליה עד גרמניה

אחד הרגעים האהובים עלי הם  שעות   המעבר בין לילה ליום כשאני בשפת ימה של הרצליה, הרחש היחיד הוא של התנפצות הגלים אל החוף , זה הזמן  שהנפש שלי עוברת למצב של שלווה, זה הזמן שבראש רצות מחשבות ללא סדר, ללא הגיון והכי חשוב רחוק מדאגות והבלי היום יום , קצת מזכיר את שירו של אריק אינשטיין “פסק זמן” (מצ”ב).

נתקלתי הבוקר בירידה אל הים בספר צילומים ממלחמת העולם השנייה, וכאחד שאוהב היסטוריה, אוהב תמונות ישנות דפדפתי בו (זפזפתי בשפת הטלביזיה) ונתקלתי בתמונה של ייצור צוללות לצי הגרמני ערב מלחמת העולם השנייה, מה שצד את עיני היה שם המפעל “קרופס” שהוא חצי מהקונצרן “טיסינקרופס” מפרשת הצוללות הישראליות אבל המחשבות שלי לא הובילו אותי לפוליטיקה אלא לתוכנית טלביזיה ישנה ששודרה בישראל ועסקה במה קרה ל”זוגות מעורבים” שבו נישאו ישראלי לגרמניה ומה קרה בהמשך.

לימים הנכדה שנולדה  לאחד הזוגות (והיא מספרת את הסיפור) נסעה כמדי שנה לחופשת הקיץ לסבא וסבתא בגרמניה, עד כאן הכל שגרתי, יום אחד שהנערה הייתה בגיל 15  בעת ששהתה בגרמניה חיטטה במגירות ומצאה תמונה ישנה של בית המשפחה בו היא מתארחת כרגע ורואה דגל נאצי ענק שנפרש “מהמסד עד הטפחות” מגג הבית עד לכביש, הדבר זעזע אותה ויותר לא חזרה לגרמניה.

על כל מסלול המחשבות  הזה מספר הצילום, לשפת הים, למפעלי קרופס ולסיפורי אהבה ישראלים  גרמניות  אני אחראי נתתי למחשבות לרוץ במקומי כפי ששר אריק אינשטיין בשיר אחר.