הרעשים, הרחשים שברקע

אותגרתי בעצימת עיניים ובשמיעת רעשים שספק הם אמיתיים ונשמעים באוזניים וספק צלילים שאצורים בזכרוני.

לפני עשרות בשנים הדריך אותי דרש מוחסן בהקשבה לקולות הלילה, הלילה הוא אפל , העיניים מאבדות מיכולתן, חדד את חושיך אמר לי לקולות, לריחות, הלילה מדבר הוא לימד אותי , צריך לדעת להבין את השפה, מי שמבין את השפה ינצח, את שיעוריו בשדאות לא אשכח לעולם גם לא ממרחק הזמן.

נגמ”ש הפיקוד עמוס במכשירי קשר, המכשירים פולטים קולות, פקודות, קריאות לעזרה, ותיאומים שנים,כשברקע הפגזים הנוחתים קרוב בשריקה צווחת,  וכולם מרעישים בו זמנית בקקפוניה של קולות, 24 שעות ביממה, והאוזניים מתחדדות לברור את המוץ מן התבן, מתי הקריאה בקשר אלינו מתי לא, מתי הפגזים נוחתים קרוב אלינו מתי מרחוק

שנים רבות שנאתי מוזיקה קלאסית כתוצאה ממשקעי עבר, אופרה הייתה בבחינת מוקצה מחמת מיאוס, אוסף של צריחות , פעם נקלעתי די בטעות להופעה של האופרה “אאידה”, הרעשים, הצריחות, שלהם ציפיתי הפכו להרמוניה מענגת, חזרתי בתשובה בתחום המוזיקה, אוהב את הקולות , אוהב את הצלילים.

מי שלא היה בתא הטייס בטיסה אזרחית – הפסיד, חוויה, אבל מי שחושב שטיסה מתבצעת כך שהטייסים יושבים פניהם מופנות לכיוון הטיסה ועיניהם סורקות את נתיב הטיסה לאתר בעיה כלשהי – טועים, טסנו אל מול השמש, הטייסים הורידו וילונות על החלון למנוע סנוור, ועיקר מעינהם היה בהאזנה לרשתות הקשר, לקבלת התראה על מטוס מתקרב, על פניות של הפיקוח האוירי במעבר משמים של מדינה אחת לשנייה.

אני זוכר את ילדי כתינוקות את היכולת שלי לשמוע כל רחש העולה ממיטתם, נשימה שלווה, שיעול כבד,   “אני צמא”, בכי או כל רעש אחר.

אבל הרעש המשמעותי הוא ה”קול הפנימי”, קול שנשמע רק אצלי בראש, קול האומר “תזהר”, “תרפה”, “צא לדרך”, לא תמיד הקול הפנימי צודק אבל אני מקשיב לו, מקשיב היטב.

לא תמיד הקולות הנשמעים מפריעים, לפעמים הם נעימים , לפעמים הם מרגיזים, אבל תמיד הם נוכחים.