דברים שלימדה אותי אמי

(בתמונה למעלה – הוריי יפה ואברהם שילה ז”ל)

בימים אלה של ערב חנוכה ימלאו עשרים ואחת שנים לפטירתה של אמי, יפה שילה לבית חילקו ז”ל.

כמובן זוכר אותה לטוב, דברים רבים היו חשובים לה והעבירה אלי, אחד השיעורים החשובים בחיים שהעניקה לי היה לפני יותר מיובל שנים.

סיימתי קורס קצינים, מסדר מתן הדרגות ,  הארץ שהייתה אז קטנה טרום מלחמת ששת הימים איפשרה לי להגיע הבייתה עת מלאו לי בערך שעתיים שלוש להיותי קצין בצה”ל.

מיותר לציין שהייתי נפוח כמו טווס, משוכנע שהרמטכ”ל  (יצחק רבין ז”ל) ואני באותה מדרגה בהיררכית הפיקוד, הכתפיים מורמות אל על והגיעו עד לאוזניים על מנת שכולם יראו – אני סג”מ, ועם הנפיחות הזו, השחצנות הזו, הגעתי הבייתה, פתחתי את הדלת וכבר בכניסה אמי חיכתה לי ואמרה ” אולי בצבא אתה גנרל גדול אבל בשבילי אתה אותו יצחק, קח את פח האשפה ותרד לזרוק זבל”, כך עם הדרגות החדשות, סיכת המ”מ הכסופה, מדים מדוגמים הלכתי לרוקן את הזבל, המרחק היה קצר אבל הספיק לי בכדי לחזור לפרופורציה, לא גנרל ולא בטיח , סתם עוד אחד, להישאר צנוע, לא להתעופף, להיות עם הרגליים על הקרקע, השיעור נצרב בי וקיים בי עד היום, תודה אמא.

  נוחי בשלום על משכבך ינעמו לך  רגבי עפר המולדת, המולדת שכה אהבת, המולדת שלה כה  דאגת.

.