געגועיי לאבטיח

הימים מתקצרים, הלילות מתארכים, גשם ראשון ירד, בבוקר נושבת רוח קרירה והמעבר לשעון חורף מתקרב, אכן הקיץ נסוג והסתיו מגיע, ואני את המשבר שבמעבר חש עם היעלמות האבטיח.

נכון גם כעת ניתן למצוא זן כזה או אחר של אבטיח שהונדס במעבדה כלשהי אבל כלום לא ידמה , לא ישווה לאבטיח הקלאסי שמכירים משנות ילדותינו (נכון לנוכחי הנדסו את הוצאת הגרעינים).

אני זוכר היטב גם ממרחק השנים את מובר האבטיחים שהגיע עם סוס ועגלה וזועק “עשרה גרוש קילו אבטיח”, בימי הצנע של אז האבטיח נחשב למזון שניתן לקנות, משהו עממי, ישבנו על המדרכה, אכלנו את האבטיח, ירקנו את הגרעינים לרחוב (בוודאי, מה חשבתם שנשים אותם בצלוחית כלשהי ?) ונהנינו מעצמנו עם הנוזלים האדומים שטפטפו על סנטרנו.

עם השנים התמסדנו, התברגנו, ואוכלים אבטיח בצורה מתורבתת, צלחת, סכין ומזלג , חייב להודות פוגע בהנאה.

כך או אחרת האבטיח ירד מהבמה, ניתן רק להתפלל שנזכה לשנה הבאה, שנזכה לאבטיח של הקיץ הבא, יש למה לצפות.