ברלין סתיו 2019 – השילוש הלא קדוש, גרמניה, רכבות, יהודים

בכל מקום בעולם כשאני משתמש בשרותי הרכבת המקומית אני חווה את שירות הכרבות בפרמטרים רגילים , האם הרכבת יצאה בזמן, הגיעה בזמן, צפיפות, מחיר, תדירות נסיעה, אבל אשר לגבי דידי כשאני בגרמניה נקודת המבט שלי בעוונותיי שונה לגמרי.

לפני כיובל שנים נסעתי לראשונה ברכבת בגרמניה, עמדתי  על הרציף, מערכת הכריזה הרעימה בכל גדול משפטים בהברה גרמנית שלי נשמעה מאיימת,רעש הרכבות הדוהרות  היה מצמרר , אני מוכן להישבע שברכבות חולפות “ראיתי” במו עיניי יהודים מובלים אל מחנות ההשמדה, התחושה לא חלפה אצלי בעוד נסיעות שביצעתי גם שנים לאחר מכן.

הפעם משהו השתנה, יצאתי מתחנת הרכבת המרכזית בברלין לנסיעה אל מחוץ לעיר, הרבה מהתחושות שליוו אותי בעבר נעלמו, לא הבנתי למה והדבר העסיק אותי.

עם חלוף ימים כשכבר הגעתי לארץ אני חושב שהבנתי מה קרה, ההבדל – ברעש, בעבר הכריזה המאיימת, רעש מנועי  הרכבות, הצפירות כל אלה נעלמו, עכשיו יש שלטים אלקטרוניים המכוונים את הקהל, הרכבות שקטות יותר, צפירות אינן נשמעות ואולי גם השנים, השנים שעברו כולם יחד תורמים לחוויה המרוככת. 

אבל עדיין למרות כל האמור לעיל  גם היום בנסיעה ברכבת בגרמניה אינני יכול שלא לזכור את הרכבות  מלפני שמונה עשורים.