אני לא מפחד למות, אני מפחד מאיך למות

המגיפה משתוללת בתוכנו, אנחנו נמצאים ממש בשדה קרב ואנחנו יורים אחד על השני בתוך הנגמ”ש, וכישראלים אנחנו תמיד צודקים , אין אחד מאיתנו טועה.

המפגינים לא עוצרים בגלל הישיבות, והישיבות לא פראיירים בגלל החתונות אצל הערבים, הערבים ממשיכים בשטויות שלהם כי הדוגמא האישית שהם מקבלים מהממשלה שואף לאפס, הממשלה טוחנת את העצמאים ואלה מבינים שאי אפשר בלי להחזיר לממשלה אצבע בעין, סתם אזרחים חוגגים את ערב ראש השנה יום אחד מוקדם יותר ודופקים את הנגיף שכידוע הוא פעיל בערבי חג ולא ביום חול, מעגל הקסמים מחבק את כולנו בחיבוק של מוות וכולנו מאושרים דפקנו את האחר.

ואני שניסו להרוג אותי בקרבות על המים בנובמבר 1964, שניסו להרוג אותי בפעולות תגמול עד ששת הימים , וניסו להרוג אותי בסיני בששת הימים, בקרבות ההתשה בתעלה, במלחמת יום כיפור, במלחמת לבנון הראשונה, במלחמת המפרץ (הייתי בחזית, הייתי ברמת גן) תמיד ניחמתי את עצמי שאם איהרג זה יהיה מוות עם טעם, עם מטרה, עם למען .

היום אני יושב בנגמ”ש וכל חבריי יורים בי בתוך הנגמ”ש, לא מפחד למות, לא רוצה למות כמו כלב, על מזרון בחניון בית חולים שהפך למחלקת אשפוז, לא רוצה למות שאיש מחברי , ממכרי לא יוכל לראות מה מצבי, לא רוצה להתפלש בפליטות הגוף שלי מכיוון שלא יהיה איש צוות זמין לדאוג לצרכי.

אתם רוצים להרוג אותי ?, אתם הצודקים, החכמים, הנבונים, הקומבינטורים, אני איתכם, בסדר גמור, תדפקו לי כדור בראש, אל תאשפזו אותי בחניון, עוד מישהו עלול לבקש ממני לשלם עבור החנייה.

מילותיו האחרונות של טרומפלדור היו “טוב למות בעד ארצנו” מה אתם מצפים שיהיו מילותיי האחרונות   “טוב למות בעד הפגנות, תפילות, חתונות, קומבינות” ?.

מה קרה לכם?, מה קרה לנו ? השעגעתם ?, השתגענו?.

        צודקים נמאסתם.