אל תחסום שור בדישו על זחל”מ עם יהודה פוליקר

לפני עשרות בשנים יצאתי לסדרה באזור דימונה, באחד התרגילים היינו פלוגה רכובה על זחלמ”ים שנתקלה מג’בלאה  מזרחית לנו, המענה הצה”לי הידוע היה להסתער על היעד, זה היה מחזה מרהיב, כחמישה עשר זחלמ”ים דוהרים, שועטים אל היעד, מצאנו עצמנו ראשונים, את האבק שלנו אכלו כולם, היינו משולהבים, צעקנו לנהג שיגביר את המהירות, רעש הירי, רעש המנוע, הרעש שאנחנו השמענו הפך לקקפוניה אחת גדולה ומהנה ואז מעשה שדים המ”כ פקד “היכון לירידה מהזחל” , מחינו נמרצות, מה פתאום? הרי התרגולת  שדוהרים עם הזחל”מ עד שיתקשה  לנוע ביעד אבל המ”כ לא נתרצה, ירדנו מהזחל”מ , אכלנו את האבק שלו, את האבק של שאר הזחלמ”ים , ורצנו אחרי ענן האבק המיתמר, הגענו ליעד מתנשפים, מזיעים והכי חשוב עצבניים ומתוסכלים ושאר הפלוגה כבר במנוחה, התסכול שבין המצב שבו היינו ב – HIGH , מחויכים , מרגישים ” אבו עלי” למצב שבו ה”שור שנחסם בדישו”, היה נורא.

למה נזכרתי בסיפור הזה ?, לאחרונה הקשבתי לשירו של יהודה פוליקר “עיניים שלי”, נסחפתי עם השיר, עשה לי  טוב בנשמה, הרגשתי HIGH , הרגשתי שאני נמרץ, מספק תוצרת ואז מישהו שהפרעתי לו( והוא צדק)  ביקש את השקט שמגיע לו (ובדין), הרגשתי כמו בלון שהאויר מתרוקן מתוכו, הנמרצות עזבה אותי הרגשתי כמו נר שרוח כיבתה אותו, הרגשתי כמו אז לפני עשרות בשנים שבו בשניות  עברתי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, 

בואו הצטרפו אלי להשלמת החסר ונשמע את יהודה פוליקר, אני בוודאות לא אחסום אתכם בדישכם, תהנו.