על הספר “פרש הברונזה” מאת פאולינה סימנס

“לכל, זמן; ועת לכל-חפץ, תחת השמים.” (קהלת , ג’).

הפסוק שלמעלה הוא המחשבה הראשונה שחלפה בראשי בזמן שסיימתי את הספר, את הספר ניסיתי לקרוא לראשונה לפני מספר שנים, שמו כבר הלך לפניו אך אני נכנעתי כבר אחרי עשרה עמודים, לא סיימתי.

לאחרונה ביקרתי בסן פטרבורג שברוסיה שבתקופת מלחמת העולם השנייה נקראה לנינגרד, ותוך כדי הסיור בעיר הזכירו לא פעם את הספר “פרש הברונזה” שעלילתו  מתרחשת בלנינגרד בתקופת המלחמה.

ראיתי גם את הפסל “פרש הברונזה”, הזכרנו את שירו של פושקין על פרש הברונזה ואמרתי לעצמי שאחזור לארץ אעשה נסיון נוסף לקרוא את הספר ואכן עשיתי , לא שלא הצטערתי, אלא שמחתי , שמחתי מאד.

הספר עוסק באנשים, באנשים במציאות נוראה של מלחמה, מצור, פחד, קור נורא, רעב, מוות, מלחמה מעצימה תכונות אנושיות, הטובים טובים יותר, הרעים רעים יותר ובין כל אלה מתנהל הספר.

הגיבורים אלכסנדר וטטיאנה, הוא קצין רוסי שנולד בארה”ב, היא בחורה צעירה בת 17 , שניהם נפגשים במקרה, מתלקחת אהבה , אהבה שכל מי שיכול לשים לה רגל – שם, המציאות, המשפחה, החברים כל אחד במודע או לא תורם לקשיים אצל בני הזוג, לא רוצה לפרט בכדי לא לקלקל לקורא עתידי.

ספר עב כרס בין כ – 700 עמודים, קראתי אותו בנשימה עצורה, נכנסתי בקלות לתחושת המצור התרתי משמעית שבני הזוג נמצאים בה, גם אני התפללתי שהאהבה תנצח (לא מספר אם תפילתי נתקבלה).

קראתי ספרים רבים בימי חיי , הספר הזה ללא ספק אחד הטובים שקראתי, ממליץ עליו בחום רב, קראו ותהנו.