על הספר “ספר האהבה והשגעון” מאת ר’ מרדכי גרנביץ’

בקשר לספר הזה אני חייב להודות אני משוחד לגמרי, חיכיתי תקופה ארוכה שיצא לאור ובהתרגשות רבה אני אוחז אותו בידי.

את המחבר ואולי אני צריך לכנות אותו המספר אני מכיר ומוקיר, בימי ששי אני נוהג מזה שנים ללכת לבית הכנסת (האמינו לי בית הכנסת שבו אני מתפלל שווה פוסט בפני עצמו) ושם באמצע התפילה עוצרים למספר דקות הגבאי מוסר הודעות לקהילה על הפעילות בבית הכנסת ור’ מרדכי נושא דבר תורה בהקשר לפרשת השבוע.

כל מי שהמילה “הדתה” כבר מתחילה לעשות דרכה אל עצביו החשופים, כל מי שהערך “החזרה בתשובה” מתחיל לבעבע במוחו הקודח טועה ומטעה  המצב הפוך בדיוק (כמו בבדיחה הישנה) ב – 360 מעלות.

שפתו קולחת, הסיפור שוטף ומסופר בלשון של אדם מן השורה ( כמוני) , ובהחלט קשור לפרשת השבוע ומה יש ללמוד ממנה.

האמת שכל כך התמכרתי לסיפורים שלו עד שאני לא מחמיץ לקרוא את המאמר השבועי שלו באחד מהעלונים המופצים בבית הכנסת בשם “שבתון”, כידוע “הסנדלר הולך יחף” ודווקא בבית הכנסת שלנו העלון מגיע לעיתים נדירות לכן אני נעזר בחבר ששומר לי אותו מבית הכנסת שלו.

אחרי שהבהרתי את הרקע להיכרותי   עם המספר כמה מילים על הספר.

הספר בנוי מסיפורים , כך שניתן לפתוח אותו באמצע לקרוא סיפור קצר ובהמשך לחזור לתחילת הספר, יכולת הסיפור של ר’ מרדכי ידועה ועוברת בין הדפים.

אני לא רוצה לספר סיפורים מתוך הספר כי בטוח שאפגע בהם, אבל תקראו למה הרס”ר האימתני לא צורח על החיילים שלו (לקח לכל אחד מאיתנו), על תפילת “כל נדרי” במוצאי כיפור לפני שבירת הצום (לא טעות) שזה סתם סיפור “נוגע בלב”  את כל אלה רבים וטובים תמצאו בספר.

נכון שהספר זה עתה יצא לאור אבל אין לי ספק שזה מסוג הספרים שתמיד נוכל לחזור ולעיין בהם ולראות בהם משהו חדש.

ממליץ בחום – קראו ותהנו.