על הספר “מחול ואפר” מאת איימי הרמון

בת היא אחות ותיקה ומנוסה ושכזאת היא יודעת להתמודד עם כל סוגי החולים, אלו שמסכימים לקבל תרופה, עם אלה שסתם מסרבים, עם הפחדנים ושאר מריעין בישין, היא יודעת לתת תרופה בטוב, בהטעייה (הנה ציפור), עם שוחד “בלון” ולעיתים כשכלו כל הקיצין אז גם בכח.

כל ההקדמה הרפואית הזו מקורה בשיחה שקיימתי עם בת על הספר “מחול ואפר”, לא הייתי ב”מצב” שרציתי לקרוא את הספר, בדיוק התחלתי בספר אחר אבל בת לא ויתרה לי, “תקרא, מקסימום לא תרצה , תחזיר לי”, גם אתגרה אותי “זה ספר על השואה, קשה אבל שווה את המאמץ”, נשברתי והואלתי בטובי לקחת ממנה את הספר (ואפילו בלי בלון) קראתי ונהנתי.

הסיפור מתנהל באיטליה בשלבי המעבר  להיות מדינה פשיסטית, לכיבוש הגרמני, גיבורי הספר הם אנג’לו ואווה שגדלים יחד מילדות והאהבה שביניהם, אהבה שנתקלת בקשיים היות ואווה יהודיה שנרדפת ע”י השלטונות, אנג’לו קתולי שהופך לכומר עם נדרי הפרישות שלו ובתוך כל סיר הלחץ הזה מתנהלת אהבתם שלא ניתנת למימוש בגלל הפערים הענקיים שבהם.

לא רוצה להמשיך ולספר מה קורה לשני האנשים האלה הנמצאים תחת שלטון פשיסטי ונאצי, מה קורה לאהבתם של יהודיה לקתולי, מה קורה באהבה של הקתולי לאלוהיו.

מאד ממליץ על הספר למרות האווירה הקודרת.

לסיום אין ספק שבת בחרה את המקצוע הנכון לה, תודה בת.