על הספר “יום אחד בדצמבר” מאת ג’וזי סילבר

עמדתי לנסוע לחו”ל, הדרכונים בתוקף, ביטוח הבריאות הופעל, כרטיסי הטיסה בידי ומה שנותר זה לארגן ספר טוב לנסיעה, הגעתי לספריה ולגמרי במקרה אחת הקוראות שהייתה לידי המליצה בפני על הספר “יום אחד בדצמבר” שאותו החזירה לספריה, לא הכרתי את הקוראת אבל החלטתי “ללכת איתה” ושאלתי את הספר, לא התחרטתי.

הספר מיועד לרומנטיקנים שבינינו, בעלי הנשמה היתרה, לאלו שאהבו, לאלו שסבלו מאהבה נכזבת, לאלו שמחכים למצוא את האהבה הגדולה.

הסיפור מסופר משלוש נקודות המבט של גיבורי הספר , לורי, שרה וג’ק. המהווים בלשון הספר משולש שהצלעות שלו זזות כל הזמן ולא תמיד נפגשות.

הסיפור נפתח בלורי שביום חורפי אחד בחודש דצמבר בנוסעה באוטובוס מבחינה בתחנה שיושב בה בחור שצד את עינה, באותן שניות שהאוטובוס עומד בתחנה היא מבקשת אותו בליבה שיעלה לאוטובוס, גם הבחור כפי שמסתבר ראה אותה והיסס אם לעלות לאוטובוס ועד שהחליט האוטובוס יצא לדרכו.

ללורי יש חברה טובה שרה שמה , הן חברות בלב ובנפש , שרה עוזרת ללורי לחפש במשך שנה את הבחור מתחנת האוטובוס ללא הצלחה עד שיום אחד שרה מציגה בפני לורי את הבחור המקסים שבו התאהבה ג’ק שמו שכפי שמסתבר הוא הבחור מתחנת האוטובוסים.

מכאן העלילה מתמשכת עוד כתשע שנים ואנו מצטרפים ללבטים, לכאב , לשמחה, להמשך היחסים בין שלושת גיבורי הסיפור.

זה רק יקלקל אם אמשיך לספר את הסיפור אבל ללא ספק חלק מההנאה שלי מהנסיעה לחו”ל הייתה הקריאה בספר שהסתיימה יום לפני סיום הטיול ויצרה אצלי ריקנות מסוימת (תודה – אין צורך ברחמים).

מאד נהניתי ואני ממליץ על הספר בחום רב מאד.

קראו ותהנו.