על הספר “המפתח של שרה” מאת טטיאנה דה-רוניי

אם הייתי מתימטקאי (ואני ממש לא) הייתי מפתח את “חוק המספרים הגדולים חסרי המשמעות”, השואה הייתה מספקת לי את ההוכחה הנוראה, נספו שישה מיליונים ובתוכם מיליון וחצי ילדים אזי המספרים כה גדולים עד שאינם נתפסים, קשה להבין את גודל האסון (ורבים מבני משפחתי נספו בשואה) הספר “המפתח של שרה” פורט את המספרים הגדולים הענקים לסיפורה של ילדה, סיפורה של הקהילה היהודית בצרפת תחת הכיבוש הגרמני, סיפורה של ילדה אחת שבבת אחת מתבגרת , ילדה שנושאת על מצפונה הפרה של הבטחה שהבטיחה לאחיה , הבטחה שלא עמדה בה והובילה לאסון, אין איש מאיתנו החי על כדור הארץ שיטיל בה אבק של אשמה אבל היא ומשא חייה.

הסיפור מתנהל במקביל בתקופת מלחמת העולם ובימינו, סיפורן של שתי נשים שרה הילדה שהתבגרה בבת אחת ושל ג’וליה ג’רמונד עתונאית אמיריקאית הנשואה לצרפתי והחיה בפריז של היום ועל הסוד שהוחבא ונוגע לשתיהן.

אין זה ספר מתח במובן המקובל אם כי הקורא חרד עם התקדמות הספר לגורלה של שרה. זה סיפור על אנשים , סיפור על תקופה והכי הכי חשוב נוגע בנשמה, אני אבא , אני אבא לילדים שמבוגרים משרה, נכדיי קרובים לגילה, המחשבה שהם היו נקלעים לגורלה –  מאיימת, מצמררת.

ספר מצוין, נוגע בנשמה. קשה לומר קראו ותהנו אבל ניתן לומר –

קראו ותחוו חוויה מטלטלת.