על הספר ה”מנגינה האחרונה” מאת ניקולס ספרקס

אני מודה ומתוודה – אני רומנטיקן חסר תקנה (הגיע הזמן שאצא מן הארון) וכשכזה לא פלא שכל ספר של ניקולס ספארקס חביב עלי אפילו לפני שסיימתי את דף מספר אחד שבספר.

ישנה בדיחה ישנה על איזה אחד ששאלו אותו אם קרא את התנ”ך, הנ”ל לא התבלבל וענה “טרם, אבל ראיתי את הסרט” , אני בדיוק כמוהו , ראיתי את הסרט מזמן ורק עכשיו הגעתי לספר, הסירו דאגה מעל לבכם לא נפגעה הנאתי ולו לרגע ואפילו הדמעה בקצה העין בצבצה ברגע הנכון.

הסיפור הוא על חופשת קיץ, אבל שלא כרגיל חופשת הקיץ באה לאפשר לאב גרוש להיפרד מבנו ובתו לפני שישוב אל אבותיו.

כמו בכל חופשת קיץ – מגיע סיפור האהבה בין רוני בתו של האב החולה לבין ויל, בן למשפחה אמידה, החתיך האולטימטיבי, ברקע סיפור האהבה מתחבא סוד, קנאה, אובדן חוט שדרה (מטאפורי) שמאיימים על סיפור האהבה המושלם הזה, הוסף לכך את המתחים הטבעיים שבפערים בין בני הזוג ויש לך עיסה מושלמת המאיימת על הרומן.

לא רוצה להמשיך בסיפור המעשה בכדי לא לקלקל לקורא העתידי, וממליץ בחום על קריאת הספר, קראו ותהנו.