על הספר “המטופלת השקטה” מאת אלכס מיכאלידס

לפני עשרות בשנים הצטרפו לגדוד  המילואים שלי שני קצינים חדשים, במקרה שניהם היו פסיכולוגים במקצועם האזרחי, ושניהם איך אומר זאת בעדינות “לא היו משהו” , פשוט חשבתי לעצמי מי המטומטם שהולך לטיפול אצל שני המטומטמים הללו, זה היה מפגש טראומטי להם ולי, הם עפו מהגדוד  ואני נשארתי עם המסקנה שכל הפסיכולוגים הם…

כך חלפו להם השנים ואני עם חי לי עם המסקנות שלי על עולם הפסיכולוגיה ובהזדמנות גם הפסיכיאטריה, ואז כמו שקורה לא פעם יצא לי לעבוד עם פסיכולוגיות, עם פסיכיאטריות ודעתי השתנת ב – 360 מעלות (המורה שלי לגאומטריה מתה באמצע שנת הלימודים בזמן שהייתי בכיתה ד’).

ראיתי את המקצועיות, המסירות, שמעתי סיפורים (בלי פרטים על המטופל) והבנתי שטעיתי, טעיתי בגדול ולכן שנתקלתי בספר “המטופלת השקטה” , סיפור מתח העוסק בטיפול פסיכולוגי הואלתי בטובי לקרוא אותו, לא פחדתי מפסיכולוגיה.

הסיפור מספר את סיפורה של אלישה ברנסון אשה שהיה לה הכל ויום אחד יורה בבעלה חמישה כדורים בראש מבלי שאיש יכול להסביר למה, לאחר הרצח אלישה מאושפזת במוסד פסיכיאטרי במצב שהיא מנותקת מסביבתה ולא מוציאה מילה מהפה. 

לסיפור מצטרף תיאו פייבר, פסיכולוג שנחוש לעזור לאלישה ומאמין ביכולתו המקצועית לעזור לה.

בנסיונות העזרה יורד לא פעם לשוליים של המותר או האסור בטיפול.

מכאן אין טעם שאפרט כי רק בעמודים האחרונים ניתן להבין מה קרה ואז כמו בקונצרט ב”גראנד פינאלה” של הספר בשני העמודים האחרונים מגיע הסיפור לשיאו.

ספר מתח מעולה, סוף מפתיע והנאה צרופה, טוב לקרוא אותו בימים כתיקונם וטוב יותר לקרוא אותו בימי “מצור הקורונה”, קראו ותהנו.

ולבסוף איך אפשר בלי – תודות לדר’ נ., לדר’ ש., לדר’ א. ולפרופ’ ס. ששינו את דעתי ( ב – 180 מעלות כמובן) על עולם שאני עצמתי עיניי אליו.