על הספר “הבובה של איה” מאת גדי גפן

אני אוהב ילדים, אני אוהב ספרים, אני אוהב ספרי ילדים, אני זוכר ספרי ילדים שההורים שלי הקריאו לי מהם, ספרי ילדים שהצלחתי לקרוא, ספרי ילדים שהקראתי מהם לילדיי והיום ספרי ילדים שאני קורא אותם במשותף עם נכדיי.

דרך מקרה נתקלתי היום  בספר צבעוני , עם פרחים בשער שופע רוח טובה  ושמו “הבובה של איה”, פתחתי את הספר ונשביתי, העלילה על כל אחד מאתנו, אבא, אמא ובת, לבת בובה אהובה (נזכרתי ב”מישקה” דובון הצעצוע האהוב ומעורר הגעגועים מתקופת ילדותי), והרביעיה הזו מעבירה זמנה בנעימים ביום אביבי בפרק ואז מעשה שדים בהפוך לרוגע ששרר – משבר, הבובה נעלמה, כשהייתי בן 5 (וזה היה מזמן) התפוצץ לי בלון, ההלם שפקד אותי, תחושת האובדן צרובים בי עד היום) לכן גם אני תוך כדי קריאה נלחצתי, מה יעלה בגורלה של הבובה? , מה עובר על הילדה ? ,נכון שאין זה ספר מתח אבל החלטתי לא לשתף אותכם בסוף הסיפור, קראו את הספר ותחכימו.

נהניתי מכמה רגעים של שלווה עם הספר, חזרתי לאחור במחוזות הזמן כשאני שיחקתי עם הורי בשכונה (למי היה פרק) , נהניתי.

שמחתי לקרוא בגב הספר שהמחבר מייעד חלק מרווחי הספר לטובת “שניידר” בית החולים לילדים, כך שאפשר לשלב שני תענוגות , התענוג שבקריאה והתענוג שבתרומה למטרה טובה.