שייע גלזר, האליל שלי – בן 88 שנים

נתקלתי בידיעה – שייע גלזר (*)  בן 88 , זו הייתה ידיעה שטלטלה אותי אל מחוזות ילדותי, אל תקופה אחרת, נאיבית אולי אבל טובה יותר ללא ספק.

בן 9 הלכתי ל”באסה” (ביצה בערבית) שהיה האיצטדיון של העיר ת”א , בימים אלה נמצא על חורבותיו איצטדיון בלומפילד. כילדים למשפחות קשות יום האפשרות לקניית כרטיס פשוט לא הייתה קיימת והחלופות היו זינוק מעל החומה, נגיחת החומה עם לבנה (החומה הייתה עשויה מבלוקים חלולים) או “הלו תכניס אותי” שבה נצמדנו למבוגר שאימץ אותנו כבנו ונכנסנו יחד איתו.

באותם ימים רחוקים שחקן “נולד” בקבוצה ו”מת” בקבוצה, שחקנים לא עברות לא עזבו ולא הגיעו ממועדון אחר, אכן ימי התום.

במכבי של אותם זמנים היו שני גיבורים, אברהם בנדורי השוער שכחייל קרבי נפצע במלחמת השחרור (זה יכול להיות היום ?) והחלוץ שייע גלזר, היות ומטרת המשחק היא גולים ושייע הבקיע רבים שכאלה הפך שייע גם לאליל שלי, אני זוכר שערים רבים שהבקיע והיקרים שבהם בדרבי, שחקן ענק, תארו לכם מה הרגשתי שנסעתי לירושלים (באוטובוס אגד ) ושייע היה הנהג, זו הייתה עבורי חוויה אדירה.

השאגות “שייע, שייע” עוד מהדהדות באוזניי, וכמה היה לי קשה שעם פרישתו מכדורגל צמח בהפועל שחקן בשם שייע פייגנבוים, השייע הזה נשמע לי כמו חילול הקודש ותמיד היה לי קשה להסתגל לשילוב של שייע והפועל.

לפני כשנות דור הלכתי עם ילדיי למשחק של מכבי, מצאתי עצמי צועד ליד שייע, שאלתי את ילדיי אם הם יודעים מי האיש והם הביטו בו בתימהון, הסברתי להם שהוא אחד מגדולי המכביסטים, כמו איציק זוהר ? שאלו, שייע עצמו ניחם אותי על הסיטואציה המביכה.

אני חושב ששייע פרש לפני יובל שנים, אולי ישמח לשמוע שישנם רבים הזוכרים אותו לטובה גם היום למרות חלוף הימים.

מזל טוב שייע, גיבור ילדותי ונעוריי ובעצם גם היום, עד 120 והכל בבריאות טובה, וכמה הייתי שמח אם היית לובש שוב את החולצה מספר 9 ומבקיע, מבקיע, מבקיע.

 

(*) לאלה שאינם יודעים – שייע גלזר היה החלוץ המרכזי של מכבי ת”א ונבחרת ישראל בשנות החמישים של המאה הקודמת.