שבע שנים לדרבי האקדוחנים מת”א

שבע שנים חלפו מאז אותו הדרבי, 17 למרץ שנת 2014, דרבי שיהיה זכור לשנים רבות, בכאב אצל המנוצחים, בשמחה וששון אצל המנצחים מכבי ת”א.

הדרבי היה לא רק על ההגמוניה העירונית, הדרבי היה על ה”שולף הכי טוב בעיר”, ערן זהבי מול עומר דמארי וכמו בכל מערבון טוב רק שולף אחד נשאר עומד על הרגליים והשני נופל על פרצופו אל הדרך המאובקת, ושם הוא נשאר מוטל בצידי הדרך.

בדו קרב שהתפתח את הכדור הראשון ירה ערן זהבי, 1 :0 למכבי, גמל לו השולף האדום דמארי בשני כדורים 2 : 1 להפועל, לא בכדי רץ דמארי בהתגרות מול המכביסטים המאוכזבים שהוא משתמש בסמל המסחרי של זהבי ה”פיו פיו”, עלבון בלתי נסלח, שתי דקות לסיום המשחק השווה זהבי ל – 2 : 2 ואז הגיע “כדור הכסף” היריה שאין ממנה חזרה, היריה שמשכיבה את הנפגע על הקרקע.

דקה 93, תוספת הזמן, רק ערן זהבי יכול לעשות זאת , 3 : 2 למכבי, במגרש אקסטזה צהובה, המאמן פאולו סוזה רק כאחוז אמוק לחבק את ערן, שחקני הספסל החרו החזיקו אחריו, הקהל ביציע השתולל ואני הקטן שצפיתי במשחק מהבית עברתי תוך חמש דקות ממצב של אבל לאופוריה ענקית, ממצב ישיבה בסלון ניתרתי עם הראש עד התקרה, רצתי בסלון בערפול חושים,לילה בלתי נשכח.

לשולף האדום לא נותר אלא לבעוט בדלי בתסכול, משם הקריירה של זהבי רק נסקה ודמארי החל בירידה בקריירה.

חוויתי הרבה ניצחונות בדרבי , זה עלה על כולם, חוויה בלתי נשכחת, אבל למען ההגינות אני מעדיף ניצחון סולידי 5 : 0.

בשבת עוד דרבי – בהצלחה למכבי.