פרשת זהבי ופואד, ההצעה של עידו ויהלי

לפעמים צריך מרחק בכדי להציע הצעות נכונות, ופעם אמר ראש ממשלה “מה שרואים מכאן לא רואים משם” ואני אעשה כעצתו רק ההיפך בדיוק.

הנכדים שלי עידו ויהלי נמצאים רחוק ממני , רחוק מכאן, הם נמצאים בארה”ב וחוזים שם באירועי ספורט המתנהלים בסטנדרטים אחרים מאלה הנהוגים פה בלבנט.

אפשר להיות אוהד, אפילו אוהד שרוף אבל ברור שיש גבולות שלא חוצים ואם כן – מקבלים בראש.

הנכדים שלי שראו את עלילות פואד בדרבי התל-אביבי לא קיבלו את עלילותיו בסלחנות, חשבו על עונש ראוי ולמרות גילם הצעיר (פחות מעשר) הציעו שהפרחח פואד שזכה לחמש עשרה דקות התהילה יפצה כל אוהד שהיה במגרש בעלות הכרטיס, בעלות הנסיעה וחזרה לאצטדיון ובפיצוי על עגמת הנפש שנגרמה, לדבריהם פרא אדם אחד שישלם מכיסו מיליון שקלים יגרום לאידיוט הבא לחשוב פעמיים.

על הדרך הם גם מציעים לאסור על האוהדים להסיר את החולצות משל היו בבונים ביער, אוהד ללא חולצה ייענש כמו שחקן המסיר חולצתו, RESPECT זה שם המשחק, כבד את הקבוצה שלך, כבד את היריבה, כבד את השכנים ביציע, כבד את האירוע.

בני שהוא האבא של עידו ויהלי כבר הבהיר לי שהאוהדים הצעירים הללו לא יגיעו בעתיד למגרש, אין לו ענין שיחשפו לסכנת נפשות ולתת רמה.

נאמר פעם (אם כי בהקשר אחר) “עוז לתמורה טרם פורענות”.

הקשיבו לעצה של עידו ויהלי עשו הכל שכן נראה אותם בקרוב במגרש כאוהדים ולא כלוחמי קמיקזה.