מאבקם של צעירי המדינה

(למען ההגינות חמשת האותות בתמונה המצ”ב הם אילוסטרציה לחמשת האותות שקיבלתי על חלקי במלחמת ששת הימים, הקרבות בתעלה, יום כיפור, שלום הגליל ומלחמת המפרץ). 

ברקע אני שומע את צפירות המכוניות לאות הזדהות עם המפגינים, ובראשי מתרוצצת הכתבה מאתמול על המפגינים הצעירים בתל אביב ופוסט שהעלתה בחורה צעירה על מה שהמשטרה עוללה לה (לא זוכר את שמה – מצטער), סרטונים עם שוטרים רכובים על אופנועים בין מפגינים הזכיר לי סרטים דומים מאירן.

אני את המלחמות שלי כבר עשיתי, נלחמתי בכל המדינות הסובבות אותנו, לבנון, סוריה, ירדן, מצרים עשיתי זאת בחמש מלחמות, תמיד בקו הראשון (במלחמת המפרץ הייתי ברמת גן מוכת הטילים)  האמינו לי המלחמה האזרחית שהחברה הצעירים קשה יותר, דורשת אומץ יותר.

החברה הצעירים אתם עתידה של הארץ הזו תרתי משמע, אתם תקבעו את הסטנדרטים של המדינה , של ההנהגה.

המלחמה שלכם צודקת, מנגנונים חזקים יטנפו אתכם, ישמיצו אתכם, צפצפו עליהם, לכו עם האמת שלכם, הלוואי שתצליחו, ואני ? אני אם הייתי יכול את הדרגות שלי (סרן) , את הסיכות שלי (מ”מ, אות הכושר, אות הקלעי), את אותות המלחמה שלי היית מעניק לכל אחד מכם, המלחמה שלכם אמיצה, צודקת, אוי לכם, אוי לנו אם תכשלו.

אלוהים אתכם.

מצרף גם את שירו של פיט סיגר “לאיזה צד אתה שייך”, היום זה לא הזמן לשבת על הגדר, תבחר צד ועוד כמה שנים תספרו בגאווה לנכדים שלכם באיזה צד הייתם.