ג’ון מקיין, יצחק רבין ובנימין נתניהו

בימים אלה אנו מציינים 25 שנים להירצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז”ל, בימים אלה אנו נמצאים בישורת האחרונה של המרוץ לנשיאות לארה”ב , בהתחשב באירוע  האחרון חברת YES מקרינה סרטים הקשורים לבחירות בארה”ב , אחד הסרטים עוסק בסנטור ג’ון מקיין ונקרא “למי צלצלו הפעמונים ?” על שם ספרו של ארנסט המינגווי (לא קראתם ?, רוצו לקרוא), מקיין היה למי שלא יודע גיבור מלחמת וייטנאם, הוא היה נצר לאדמירלים בצי האמריקאי, טיס קרב שהופל מעל האנוי והיה שבוי שש שנים, הוא סירב להשתחרר לפני חבריו השבויים רק בגלל שהוא בן של אדמירל,  מה שמשך את תשומת לבי בסרט היו האמירות של יריביו הפוליטיים שאמרו שמעולם לא חשדו במניעיו, כלומר גם אם לא הסכימו עם דעתו לא הטילו ספק בכך  שלנגד עיניו עומדת טובתה של ארה”ב ולא שיקולים זרים.

בימים אלה אנו מזכירים    את הרצחו של יצחק רבין, פלמ”חניק, רמטכ”ל, ראש ממשלה, מבכים את אובדן התמימות שלנו, שלי, מישהו מאיתנו שחי באותה התקופה וראה את מסע ההסתה והשיסוי, את אלפי הפוסטרים של רבין ז”ל עם כפייה סטייל עראפאת או לחלופין במדי אס. אס. , את הקריאות בוגד    חלם שהמציאות הזאת תוליד רצח?, אני בטח לא האמנתי בכך. אבל זה קרה.

עד היום עם חלוף השנים מישהו מיריביו הפוליטיים של יצחק רבין יכול לערער על מניעיו? , מישהו יכול לערער על יושרו?, על אמינותו? על לקיחת האחריות שלו?.

האם ראש הממשלה שלנו דהיום יכול להתהדר בסטנדרטים של שני המנהיגים שהזכרתי?, מה זה אומר עליו?, מה זה אומר עלינו ?.