בונזי, בוסטמנטו , בית”ר ת”א ודודי שמחה חילקו

בשנת 1961 הזדנבה לה קבוצת הכדורגל בית”ר תל אביב בתחתית הליגה, עם הישגים דלים כשהיא בסכנת ירידה, בחודש מרץ היה אמור להתקיים משחק בין הפועל חיפה, נציגת מועצת פועלי חיפה, העיר האדומה נציגת מפא”י המפלגה השולטת בארץ, מול בית”ר ת”א  שיצגה בגאון את תנועת החרות, מפלגת אופוזיציה שהסתכלה על השלטון מלמטה למעלה.

המשחק בין קבוצת הצמרת מחיפה מול אזובי הקיר בית”ר (אז בית”ר הייתה רק תל אביב) לא עורר עניין מיוחד , הפסדה הצפוי של בית”ר היה ברור, אבל אז הפתעה של הרגע האחרון, יומיים שלושה לפני המשחק נחתו בארץ שני שחקני חיזוק דרום אמריקאים, אנטוניו בונזי וקרלוס בוסטמנטו שנשלחו ע”י תנועת החרות בניו יורק לעזור לביתרים מת”א.

כמו באגדות הבקיעו שני השחקנים שער כל אחד ובית”ר ניצחה, האוהדים זעקו “בגין לשלטון” , “שנית בית”ר לא תיפול” וההתלהבות עצומה.

הסיום לפרשה היה עצוב יותר, ולא  שייך לאגדה שהייתה באמת, השניים הושעו לאחר המשחק נגד חיפה, מאוחר יותר בונזי נהרג בתאונת עבודה, אבל הפריצה שלהם לתודעה לא תשכח.

בית”ר במתכונתה ההיא כבר לא קיימת, זוהי הזדמנות עבורי להזכיר את דודי ר’ שמחה חילקו ז”ל, ביתרי עוד מפולין, לוחם אצ”ל שאהבתי אותו  עד למאד שלא היה אוהד כדורגל, פעם ניסיתי ל”המיר” אותו מביתרי למכביסט והסביר לי שזה לא יקרה, מנוחתו עדן.