אני הנוסע בזמן, והשנה היא 1936

תמיד ריתקו אותי ספרים העוסקים  ב”נסיעה בזמן” שבו הגיבור עובר באחת מימינו אלו מאות שנים לאחור וגם להיפך (ממליץ בהזדמנות על הספר “המבוך” מאת קייט מוס) ,  גם אני פינטזתי לבצע מסע בזמן, ראיתי עצמי “נוחת” על יוליוס קיסר ברומא, עם רכב (רכב חברה כמובן) מזמין אותו לסיבוב, מפעיל מזגן,  שומעים מוזיקה, תחשבו על הפרצוף  התמהה של יוליוס קיסר, תענוג.

תקופה נוספת שרציתי לחזור אליה היא טרום המדינה, תקופת המדינה שבדרך, חלומי  ממש בימים אלה, תפקחו את עיניכם אתם יחד אתי  נמצאים ב – 1936, המאורעות, סביבה ערבית עוינת, ההתנכלות ליהודים בכבישים, שריפת תוצרת חקלאית, סחיטה באיומים, יריות לכל עבר במרכזי ערים באמצע הארץ,  פגיעות בנשים יהודיות , מפקד בכיר  בהגנה (צה”ל של העתיד) מודה שבמלחמה הבאה ארגון ההגנה יאלץ לוותר על תנועה בצירים מרכזיים מפחד הכנופיות הערביות,  התחושה שחבל על הזמן לפנות למשטרה , משטרת המנדט הבריטי  שמה לה וליישוב היהודי, הפרקליטות שהיא מייצגת את הריבון “דבר המלך במועצתו” , הכל קורה אל מול עינינו,

היות והשנה היא 1936 אנו נאלצים לחזור  לפתרונות של 1936, הנוטרים הדוהרים על טנדרים בכבישי הארץ בכדי לשמור על צירי התנועה פתוחים , אגודות השומר למינהן שירו לעבר הפורעים ואח”כ שאלו שאלות, הגפירים היהודים ששירתו תחת הדגל הבריטי וסייעו לכוחות המחתרת היהודית, כל אלה חולפים מול מוחי ההוזה, מול עיניי המפוקחות.

ברוח התקופה (1936) כאמור משמיע לכם את שירה של אסתר גמליאלית המופלאה “הטנדר נוסע” על הטנדר שמאבטח את תנועת הישוב היהודי הקטן בכבישים.

הלוואי שנחזור למציאות טובה יותר, איך אמר יצחק בן אהרון המנוח (בהקשר אחר לגמרי)

“עוז לתמורה טרם פורענות”.