אל יבנה הגלילה

ראיתי את התמונה ה”מרובעת”  של דליה והנוסטלגיה התחיל להשתולל.

את השקדיות הפורחות ליד כפר תבור לא ראיתי שנים, עכשיו שנוסעים צפונה כבר לא עושים זאת כמו פעם במסלול  כביש ואדי ערה, כביש הסרגל , עפולה (המעצמה הגרעינית) , כפר תבור, סג’רה, מסחה, טבריה עם רון קובי או בלעדיו, אלמגור  כל אלה נמחקו מהמפה, חבל.

הייתי אמור לנסוע לצפון ,חככתי בדעתי כיצד לנסוע, בדרך ה”נשמה” דרך השקדיות או בדרך ה”פרקטית”  שתביאנו במהירות אל היעד, הגשם, השמש שעמדה לשקוע הכריעו, נסענו בדרך הפרקטית, נסענו דרך ואדי מילק השוקק חיים מהטרקטורים המרחיבים את הכביש, חלפנו על פסלו של אלכסנדר זייד, מוביל המים הארצי, צפת בראש ההר, ראש פינה , רמת הגולן מימין והחרמון עם כיפתו הלבנה, לא בהכרח הבדל של יום ולילה בין הדרכים.

הדבר הבולט ביותר הוא שפע המים, מאגרי המים המלאים, הנהרות השוצפים, המפלים הקוצפים הכל חוויה, חוויה ששווה כל מאמץ.

אין צורך לשיר אל יבנה הגלילה בלשון עתיד, אל בונה הגליל כבר עכשיו, חבל לא להנות מזיו השכינה השורה בגליל סעו ותהנו.